גז"ד בימ"ש קמא לעניין עבירת סיכון חיי אדם בנתיב יעמוד בעינו

השופט י' אלון:

1.        המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, וזאת כדלהלן:

           בליל 10.4.06, סמוך ל-23:00, נהג המערער בטנדר על כביש אשקלון-באר שבע לכיוון צומת אשל הנשיא. ניידת משטרה, שעל גגה מהבהבים אורות כחולים, נסעה במקביל לטנדר של הנאשם - משמאלו - והשוטר בניידת הורה למערער לעצור את מכוניתו. בתגובה, הסיט המערער את מכוניתו לעבר הניידת והשוטר הנוהג בה הצליח להמנע מפגיעת המערער ורכבו בכך שבלם את הניידת תוך הסטתה לשוליים השמאליים של הכביש.

           תוך כדי כך הגיעה למקום ניידת נוספת, כשגם בה מופעלים האורות הכחולים המהבהבים ומופעלת הסירנה. השוטר בניידת השניה ניסה להגיע במקביל למכונית המערער, מצידה הימני, אולם המערער היטה את מכוניתו גם לעבר ניידת זו, והשוטר שנהג בה נאלץ להסיטה לשוליים הימניים על מנת להימנע מפגיעה.            המערער המשיך לנסוע במכוניתו במהירות, כששתי הניידות דולקות אחריו וכורזות לו לעצור. סמוך לצומת אשל הנשיא הוא נעצר על ידי השוטרים.

           בגזר הדין הטיל בית המשפט קמא (כבוד השופט י' צלקובניק) על המערער עונש מאסר בפועל של 20 חודשים, עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים ורישיון הנהיגה שלו נשלל ל-24 חודשים.

           בפנינו מערער הוא על גזר הדין.

2.        בהודעת הערעור ובטיעוניו על פה מתייחס הסנגור, עו"ד ש' זילברמן, לנסיבות המעשים ולנסיבותיו האישיות של המערער.

           בכתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער יוחסו לו מלכתחילה מעשים ועבירות נוספים, ובעיקר לרקע שקדם להתרחשות שפורטה לעיל אשר כלל על פי הנטען עבירות קשר וגניבה. בהסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים נמחקו מכתב האישום המעשים והעבירות הנוספים, והוא צומצם ותוקן למסגרת הדברים שפורטה בפתח הדברים לעיל.

           לאור זאת ציין בית המשפט קמא בגדרם של נימוקי גזר הדין, כי "בעת שנתבקש הנאשם לעצור את רכבו על ידי השוטרים, הפניה אליו היתה מעוגנת בחשד שלא בוסס בסופו של דבר, ובנסיבות אלה לא קדמה לדרישת השוטרים (לעצור - י"א) כל התנהגות שלילית מוכחת מצד הנאשם. בנסיבות אלה, קשה אכן להבין פשר תגובתו הנמהרת של הנאשם, ויש לקבל את טענת ההגנה כי נתקף בחרדה לא מוסברת למראה השוטרים והגיב כפי שהגיב".

           לטענת הסנגור, ניתוח זה של הדברים אמור היה להוביל לענישה מופחתת באופן משמעותי מזו שהוטלה על המערער.

           אשר לנסיבות האישיות של המערער, שב הסנגור ומפנה לתסקיר שרות המבחן החיובי, לעברו של המערער הנקי מפלילים, למעמדו החיובי בקהילה ולאורח חיו הנורמטיבי לכל עניין ודבר.

3.        המעשים שבביצועם הודה והורשע המערער משקפים התנהלות פלילית קשה וחמורה. בשעת לילה מאוחרת, בעודו נוסע בכביש בין עירוני רב נתיבים, נוסעת אחריו ניידת המסמנת והכורזת לו לעצור. נהג הניידת מתקדם ונוסע במקביל לו. בתגובה מסיט המערער את מכוניתו לעבר הניידת, וגורם לשוטר הנוהג בה לבלום בחדות ולסטות לשולי הדרך כדי להנצל מפגיעה.

           מיד לאחר מכן חוזר המערער על אותם המעשים כלפי הניידת השניה והשוטר הנוהג בה. גם בשלב זה הוא אינו עוצר את רכבו אלא נמלט במהירות משתי הניידות - שהסיטן לשולי הדרך - ורק לאחר מרדף נוסף משיגים אותו השוטרים ועוצרים את מכוניתו.

           לבד מסיכון חיי השוטרים, פעם אחר פעם, מבטאים מעשיו אלה של המערער זלזול קשה וחמור באשיות הסדר החברתי ואכיפת החוק. אכן, לאחר שתוקן כתב האישום המקורי, אין לפקוד על המערער נסיבות נטענות שקדמו לאותן התרחשויות. אולם די במעשיו האמורים והמוכחים כדי לחייב אמת מידה עונשית מחמירה ומרתיעה.

           מסכת העובדות בעניינו של המערער תחומה כל כולה בגדרן של העובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ואשר הודה בביצוען.

           אדם הנוהג מכונית ושוטר מורה לו לעצור - חייב לציית להוראה, ומיד. הסיבה בשלה מורה לו השוטר לעצור את מכוניתו אינה מורידה או גורעת מאומה. כך הוא כמובן גם שעה ששוטר מבקש מנהג לעצור את רכבו לשם בדיקת רשיונות או מצב הרכב, מבלי שנוצר בו חשד כלשהו לביצוע עבירות כאלה אחרות.

           נהג מכונית אשר בתגובה להוראות השוטר מגביר את מהירות נסיעתו, תוך ניסיון לנגח את ניידת המשטרה, וחוזר על כך ללא היסוס פעם נוספת כלפי שוטר שני בניידת נוספת וממשיך בהימלטות משתי הניידות, חושף בכך התנהלות מסכנת ומסוכנת הראויה לענישה מחמירה. התנהלות שכזו אינה יכולה להיות מוצדקת, ואף לא מוסברת, "בחרדה לא מוסברת למראה השוטרים".

           בהינתן זאת, עונש המאסר של 20 חודשים שהוטל על המערער נמוך באופן משמעותי מרמת הענישה שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון לעבירה בה הורשע המערער ולמעשים שבוצעו על ידו.

           גם בהביאנו בחשבון לקולת העונש את נסיבותיו האישיות החיוביות של המערער, נמצא בעיננו העונש שהוטל עליו נמוך מרף הענישה הראוי למעשיו.